פרקי אבי

״השעה שבה יצא ישראל לנדודיו היתה שעתה של ליזה. היא הוציאה כיסא אלומיניום ופורמייקה ישן לחצר, התיישבה והניחה על סינרה סלסילת קש קטנה ובה סלילי חוטי חשמל דקים בצבעים שונים, פלייר קטן של תכשיטנים וקאטר. אחר כך בחרה מתוך הסלסילה, תוך נדנוד ראש לא מודע, סליל אחד, משכה קצה חוט והחלה לעסוק בתחביבה. בידיים יציבות, עיצבה בובות קטנות וצבעוניות שכולן סליל מפותל מחוט חשמל צבעוני ועדין. ארון הוויטרינה בסלון שלהם התמלא עם השנים בבובות קטנות וגדולות בצבעים שונים וביציבות שונות. תחילה הכינה אותן לבנותיה וכשבגרו שתיהן והתחתנו לא פסקה. חלק לא קטן מזמנה הקדישה לאיבוקן ולסידורן במקומות שונים בבית על פי סצינות מתוך סיפורי ילדים ששמעה בילדותה בעולם שאיננו עוד״.ראובן נחום סנבירה הוא יוצר ייחודי הנחבא אל הכלים. לשונו מדויקת, ויש לו כישרון לתווך את המציאותי עם הפנטסטי ולתאר את המציאות הסיפורית בדיוק רב כמו ציור אימפרסיוניסטי, בו אנו יכולים לראות גם את המכלול וגם את הנקודות. ספרו החדש, פרקי אבי, כולל בתוכו לא רק מזכרת לאביו ולהתבגרותו בגני תקווה, מקום ממנו צמחה גם רונית מטלון – ומעניין להשוות את הפרוזה ואת המציאות ששניהם מתארים ביחס להתבגרות הישראלית של ראשית המדינה – אלא מזכרת לתקופה ולדמויות שהיו ואינן עוד, לחיים פשוטים יותר, מצד אחד, ומצד אחר, לחיים שרבּה בהם האהבה, והיחסים בין אדם לחברו ובין אחד למקום הם יחסים מיוחדים. פרקי אבי הוא ספר שראוי שיהיה לו מקום מיוחד בספרות הישראלית עם התרחבותו של מנעד הסיפורים שאנו מספרים על התפתחותה וצמיחתה של המדינה.